זהר טלמור-רוטבליט
נשואה לזיו ואמא של צוף, אלה, סער ושניר
מורה לאזרחות ול"תרבות ישראל ומורשתו" בבית-הספר "עמקים-תבור" שבקיבוץ מזרע משנת 2010
תואר ראשון במדעי החברה מהאוניברסיטה הפתוחה
תואר שני בתוכנית "מולטימדיה אינטראקטיבית" מבית-הספר לאומנויות שבאוניברסיטת ניו-יורק
מפתחת מודל ההוראה "מקוונים גבוה" עבור בתי-הספר בישראל
מפתחת תוכניות חינוכיות המשלבות הוראה מקוונת על בסיס מודל ההוראה
בשנת 1993 סיימתי שתיים-עשרה שנות לימוד מפרכות ומתישות במערכת החינוך. שתיים-עשרה שנות לימוד בהן הייתי תלמידה מצטיינת - חרוצה, שקדנית, יסודית, הישגית, מְרָצָה, בעלת יכולת שינון למופת!... שתיים-עשרה שנות לימוד, שבסופן לא היה לי שמץ של מושג מה אני אוהבת, מה מעניין אותי, מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
את לימודי התואר הראשון עזבתי פעמיים, ובסופו של דבר החלטתי להמשיך לתואר כללי במדעי החברה. היתה זו המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לתת לעצמי אז (וזו גם המלצתי לכל מחפשי הדרך למיניהם). למדתי קצת פסיכולוגיה, קצת סוציולוגיה, קצת אנתרופולוגיה, קצת תקשורת, קצת מדעי המדינה, קצת חינוך... למדתי המון!
את הבחירה בכיוון המקצועי שלי עשיתי דווקא בלימודי התואר השני, והם היו מבחינתי פריצת הדרך הגדולה שלי. באורח פלא, התגלגלתי לתוכנית מופלאה בבית-הספר לאמנויות שבאוניברסיטת ניו-יורק (NYU).
היתה זו תוכנית שביקשה ליצור קבוצת אנשים מגוונת ככל האפשר: ממדינות שונות, עם רקעים שונים, ובעלי תחומי עניין מגוונים. הרעיון שעמד בבסיסה של התוכנית היה לייצר מרחב מאפשר להתנסוּת וליצירה בתחומים השונים, תוך כדי שילוב של מולטימדיה. אני הגעתי מתחום החינוך הבלתי-פורמלי, ולמרות שאז לא ממש הבנתי מה זה "מולטימדיה" - היה משהו בתפיסה החינוכית של התוכנית ששבה את ליבי.
היתה זו תוכנית עם "חוקי משחק" שונים מכל מה שהכרתי עד אז. שם למדתי שהמגוון האנושי יכול להיות מעשיר ופותח (ולאו דווקא מכביד וסוגר), נוכחתי לגלות שדווקא השילוב בין תחומי-דעת (ולא ההתמקדות בתחום אחד) הוא זה שמאפשר לפרוש כנפיים ולעוף, שמה שחשוב זו לא התוצאה אלא הדרך, שאין דבר שמְקָדם יותר מלעשות טעויות, שהכל אפשרי!...
אחרי לימודי התואר השני והחזרה ארצה, המשכתי לעסוק בתחום החינוך הבלתי-פורמלי, הפעם בתפקידים ניהוליים. עד מהרה הבנתי שכדי "להשפיע בגדול" עליי להימצא בלב הפועם של העשייה החינוכית - החינוך הפורמלי, וכך מצאתי את עצמי בתהליך של הסבה להוראה.
המעבר עם משפחתי לצפון הארץ "גלגל" אותי לבית-ספר "עמקים-תבור" שבקיבוץ מזרע ולזרועות החינוך ההתיישבותי. מאז אני כאן - מלמדת, לומדת, יוצרת, חולמת, ובעיקר - מאמינה ביכולתם של המורים בשטח לחולל שינוי משמעותי.
"לבחור בטוב" - דברים שהקראתי בטקס יום הזיכרון לרצח רבין בבית-הספר "עמקים-תבור"
"המורה כתלמיד" - דברים שכתבתי לעלון קיבוץ גזית
